סיכום עבודות עדי יוחליס

לסיכום, העבודות האחרונות, שאני מציגה כאן הן העבודות שלי

עדי יוחליס

מאיירת אוטודידקטית. למדה אמנות בתיכון תלמה ילין, צילום במכללת ויצ"ו חיפה ואיפור בבי"ס למקצועות האיפור ירין שחף. בוגרת התואר הראשון בלימודי תיאטרון (תפאורה, תלבושות, תאורה) באוניברסיטת ת"א, ולימודי התואר השני בחינוך בסמינר הקיבוצים. עוסקת בהוראת אמנות לתלמידים בבי"ס יסודי, והדרכות יצירה. השתתפה בתערוכות איור קבוצתיות רבות. 

עדי אוהבת לעבוד בצבעי עיפרון, לעיתים גם בצבעי מים ועטים צבעוניים, מדי פעם בטושים ולאחרונה גילתה שהיא נהנית גם מרישום בעטים שחורים. עדי אוהבת מאוד ללמוד, להכיר טכניקות חדשות ולהעשיר את כלי העבודה שלה. מקורות ההשראה שלה רבים ומגוונים: אנשים, סיפורים, אגדות, סרטים, מוסיקה, אמנות וכל מה שסובב אותה.

העבודות של עדי עוסקות בנושאים שמערבים ילדות, תמימות, מלנכוליות קלה ואוירה של חלום ואגדתיות. 

בתערוכה "מולטיפוקל" מאיישת עדי שני תפקידים: מנהלת אמנותית ומאיירת משתתפת. 

עדי בחרה את האגדה "סרט המשי האדום" בגלל שהסיפור נראה לה מעניין, מלא בהתפתחויות ובשינויים, ובעיקר מעורר ויזואלית. "אני רואה את הסיפור כמשל על אפשרויות הבחירה שיש לנו בחיים, למרות ה'גורל' שכביכול נכפה עלינו, ולכן מבחינתי הוא סיפור על תקווה. בחרתי לקרוא את האגדה דרך עיניה של הנסיכה, שמצטרפת לסיפור בשלב יותר מתקדם אבל יש לה חלק מאוד משמעותי בו. איירתי את הסיפור ממש דרך זווית הראייה שלה, לכן היא לא מופיעה באופן ישיר, אלא דרך השתקפויות וחלקי גוף- זה היה אתגר מעניין עבורי". אתגר נוסף היה קשור בכך שעדי עבדה בטכניקה של ציור בצבעי עיפרון על בסיס שמן על נייר שחור.

על תהליך העבודה שלי אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן.

את תהליך יצירת העבודות בשלבים אפשר לראות בבלוג שלי: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7

סיכום עבודות אנה ולקוביץ

אני שמחה להציג את עבודותיה של אנה ולקוביץ המוכשרת והמקסימה, שהצליחה לעזור לי לשמור על אופטימיות גם ברגעים קשים במהלך העבודה על התערוכה.

העבודות של אנה:

אנה ולקוביץ

נולדה וגדלה בריגה, לטביה, ובגיל 18 עברתה לירושלים. לפני 6 שנים עזבה את ירושלים ועברה לאזור המרכז. 

למדה אנימציה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. 

בתערוכה "מולטיפוקל" אנה בחרה לייצג את דמותה של בת הים. "בת הים היא דמות מורכבת ולא מובנת לדעתי. מצד אחד היא האנטגוניסטית של הגיבורים, מצד שני היא היחידה מכל הדמויות שלא משקרת ומצהירה על כוונותיה מראש, לא משנה גרסאות ולוחמת עם פנים חשופות. חוץ מזה כמובן שהיא יצור קסום, עוצמתי ויפהפה".

אנה בחרה בצבעי אקריליק שמתייבשים מהר ומאפשרים לה לעבוד מהר. היא החליטה להשתמש בפלטה מצומצמת של צבעים בשביל ליצור אווירה אחידה עבור חמשת האיורים, וגם כדי לשמור על האווירה המעט אפלה של הסיפור. לדבריה זה היה אתגר מעניין מכיוון שבאופן טבעי היא נמשכת לצבעים עזים.

על תהליך העבודה של אנה אפשר לקרוא כאן וכאן.

סיכום עבודות נטע עמיר

אני שמחה להציג את עבודותיה של אמנית הטקסטיל המוכשרת נטע עמיר, שהיא גם חברה ותיקה. שמחתי מאוד שנטע הסכימה להשתתף וליצור את העבודות הנפלאות לכבוד תערוכת מולטיפוקל

נטע עמיר

לאחר לימודי עיצוב אופנה בשנקר ותקופה קצרה של עבודה עבור חברות מסחריות חשה נטע צורך, אפילו געגוע, לעיסוק בעבודת יד ולמלאכות טקסטיל בהן עסקתה מגיל צעיר. כך התחילה לעצב דמויות בד ואובייקטים טקסטיליים, שבתחילת הדרך נמכרו לאספנים דרך האינטרנט.

העיסוק בעיצוב דמויות בד התרחב לתחומים נוספים- אנשים שראו את ה"סטיילינג" שיצרה עבור הבובות ביקשו אביזרים שיתאימו למידות של בני אדם, וכך נוצרה גם קולקציה קטנה של נעליים ותיקים בהשראת הדמויות. במקביל הדמויות שולבו במיצבים שהצגתי בתערוכות אמנות, ועם הזמן העיסוק האמנותי הפך למרכזי יותר בעשייה של נטע. 

בשנים האחרונות הציגה נטע במספר תערוכות בארה"ב, הולנד בלגיה וישראל, העבודות שלה זכו במספר פרסים, ואף פורסמו בספרים ומגזינים מקומיים ובינלאומיים.

נטע מספרת על תהליך העבודה לתערוכה:

"כשהייתי ילדה הייתה לי בובה שמצידה האחד הייתה כיפה אדומה ומצידה השני היתה סבתא. כשהפכתי לסבתא את הכובע– הופיע גם הזאב.

בשנים האחרונות למדתי שלבובות האלו קוראים 'טופסי טרווי'– אלה הן בובות בעלות שניים או שלושה ראשים וגוף אחד, בדרך כלל. בכל פעם צד אחד של הבובה חשוף והשני מוסתר מתחת לחצאית או לכובע. ברגע שהופכים את החצאית מופיע הצד השני, והצד שקודם היה גלוי– הופך מוסתר.

המקור של הבובות האלה הוא בדרום ארה"ב בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים. בתקופה זו הן היו מיוצרות כשצד אחד שלהן הוא לבן והצד השני שחור. במהלך המאה ה- 20 הבובות האלו יוצרו בגרסאות שונות, כשהן מייצגות הפכים או מספרות סיפור שלם דרך אובייקט אחד."

לדבריה, בחרה נטע בסוג זה של בובות מאחר ובאגדה "סרט משי אדום" הדמויות עוברות הרבה טרנספורמציות: הדייג העשיר הופך לעני ואחר כך שוב לעשיר, בנו לוקאס לומד לימודי כמורה אך הופך לנווד ויצרן חביות. מאוחר יותר הוא גם מקבל את היכולת להפוך לחיות שונות, יכולת שמשנה את מהלך חייו. הנסיכה הופכת לדרקון בעקבות פגישה עם בת הים, ובסופו של דבר חוזרת שוב להיות בת אדם.

הרעיון הזה, שכל אחת מהדמויות יכולה להשתנות ולהיות מישהו אחר ובכך גם לשנות את גורלה סקרן את נטע מאד והזכיר לי את הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי בובות 'טופסי טרווי' ואולי מאחורי אנשים בשר ודם– היכולת להיות דמות אחת ובו בזמן, עוד דמות אחת או אפילו שתיים אחרות.

אפשר לראות את תהליך העבודה של נטע כאן, כאן וכאן. 

סיכום עבודות נועה ויכנסקי

המאיירת הבאה שאת עבודותיה אני שמחה להציג כאן, היא נועה ויכנסקי המוכשרת, שהיתה הראשונה שעזרה להתוות את הבסיס לרעיון של הפרויקט של מולטיפוקל, עזרה בבחירת הסיפור ובבחירת המאיירות השותפות הנוספות למסע.

נועה ויכנסקי

בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל במסלול איור.

נועה מציירת מגיל צעיר, וגם קוראת מגיל צעיר – רוב חייה היתה תולעת ספרים וכך גם היום. השילוב בין השניים הוא שהביא אותה לבחירה באיור כקריירה.

נועה איירה עבור עיתונים (מאיירת הראשית של מקור ראשון), מגזינים, הוצאות ספרים ומשחקים.לאחרונה היא גם איירה סיפור גרפי שפורסם בכתב העת אחרי הרבה שנים של הימנעות מקומיקס.

הליך העבודה של נועה הוא דואלי ומשלב בין הידיים לבין המחשב. היא מתחילה את העבודה בסקיצות-רף בעיפרון, כשבאיורים מורכבים כמו אלה שמוצגים בתערוכה היא מציירת כל פרט בנפרד, סורקת הכל למחשב, מרכיבה קומפוזיציה ואז מדפיסה ומאיירת שוב בצורה נקייה ובאופן ידני. היא עובדת בעפרון או בציפורן ודיו. את הצביעה נועה מבצעת בפוטושופ.בעקרון זו שיטת עבודה שמקורה באילוצים טכניים, אבל לדעת נועה היא גם מתאימה לה משום שהיא נוטה לרדת לפרטים קטנים.

על הבחירה בסרט המשי האדום נועה מספרת:כשעדי ואני חיפשנו רעיון לתערוכה, עלה לנו הרעיון לאייר סיפור אחד מנקודות מבט שונות. הואיל ואני אוספת; אגדות, היה לי ברור מאיפה כדאי לקחת אותו: מהאוסף של פרנץ קסאוור פון שנוורת, משום שיש בו אגדות רבות שהן לא מוכרות, מפתיעות, ומספרות בין השאר על נשים עצמאיות ויוזמות.

מתוך האגדה– בחרה נועה בדמות של לוקאס, הדמות הראשית, לפחות לכאורה. לוקאס הוא לא דמות חיובית במיוחד, הוא לא בוחל ברמאות ובגזל, מה שמוזר בפרט בהתחשב בכך שהוא היה אמור להיות כומר.

מהבחינה הזו הוא דווקא לא גיבור חריג באגדות גרמניות. בהרבה מהן הגיבור הוא תחמן.קריאה חוזרת באגדה הבהירה לנועה איפה לוקאס נמצא בחייו: הוא סיים ללמוד מקצוע והוא נודד בדרכים במסגרת היותו ג'ורנימן. זהו מוסד שקיים עד היום בגרמניה: בעלי מקצוע שסיימו את חניכותם יוצאים ל-3 שנים בהן הם מתמקצעים באמצעות עבודה במקומות שונים. יש להם ביגוד מאפיין מאוד, ולכן לוקאס לבוש כפי שהוא לבוש.

על תהליך העבודה של נועה כאן, כאן וכאן.

סיכום העבודות של שרון פזנר

העבודות הבאות שמוצגות כאן שייכות לאמנית המוכשרת שרון פזנר

שרון פזנר מספרת:

בהכשרתי אני אדריכלית, ביומיום אני אמנית.

אני עובדת עם סמלים וגם עם ניגודים. הסמלים איתם אני עובדת מתנגשים לפעמים עם החומרים בהם אני משתמשת.

אני עובדת עם חומרי בניה וגם עם חפצים ביתיים.

אני מפרקת ואני מחברת מחדש.

אני משחקת עם משמעויות וצורות וגם עם היחסים ביניהן.

אני משלבת בין חפצים שאינם קשורים לכאורה ובכך מעניקה משמעויות חדשות באובייקט הסופי.

אני חותרת לפשטות, למינימליות.

אני מנסה לעורר רגשות בצופה.

בתערוכה "מולטיפוקל" מוצגות שני סוגי עבודות של שרון – פסלים מבטון ומיצב בחלון הראווה של הגלריה.

שרון הכינה ארבעה רכבים מבטון, כל אחד מסמל חלק אחר של הסיפור, שבעיניה מחולק לארבעה סיפורים כמעט נפרדים. כל הרכבים הם בגודל שווה בבסיסם, אבל צורותיהם הסופיות מגוונת. בתוך הרכבים ישנם אובייקטים מתוך המוטיבים שמופיעים בסיפור: בראשון דגים, בשני מטבעות, בשלישי סרט משי אדום והרביעי מלא בפחם.

המיצב לחלון הראווה של הגלריה מורכב מסרטים אדומים אליהם קשורים קרסי דייג. על הקרסים תלויים שלדי דגים מנייר, וביניהם גם השלד של בת הים.

עוד על תהליך העבודה של שרון כאן.

סיכום העבודה של נעמי אינה

המאיירת השלישית, שאת עבודתה אני מציגה כאן היא נעמי אינה המופלאה, שהיום חל גם יום הולדתה. מזל טוב נעמי אינה!

נעמי בחרה לאייר את כל האיורים שלה בעבודה אחת גדולה ומרשימה

נעמי אינה

בוגרת המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה במסלול תקשורת חזותית ואיור. למדה לימודי תחריט אצל המאיירת דנה שמיר.

נעמי יוצרת בידיים. תהליך היצירה שלה עובר שלבים של פרגמנטים רבים בשכבות שונות עד שכל אלה מתחברים לבסוף ליצירה אחת. התהליך הזה מאפשר לה להתבונן בדקויות ובשינויים מינוריים. את קווי הקונטור נעמי מציירת עם עט רפידוגרף, וממשיכה עם הרפידוגרף לצייר את הטקסטורות, שמוסיפות פן נוסף בין הדמויות ובין הסובב אותן.

בעבודה הנוכחית נעמי מספרת את סיפור האגדה "סרט המשי האדום" דרך הסצנות בהן לוקאס מגלם את התפקיד הראשי. אלה הם הרגעים בהם קורים השינויים המרכזיים בתרחישי האגדה. נעמי מספרת "בחרתי בדמותה של האם, אשת הדייג, כשדרכה אני מספרת בעצם על בנה, לוקאס. הסיבה שבחרתי אותה היא כי היא הראשונה שמבינה מה עולל בעלה מבלי שהוא עצמו ידע, ורגע ההבנה הזה הוא מאד עוצמתי. לתחושתי, האם מעבירה דרך גופה את הדאגה לגרסאות האפשריות של גורל של בנה שעומד להיוולד. ברגע בו הכל קופא הגבול בין דמיון למציאות מטשטש, וזהו הרגע בו אני שואלת את השאלה האם עלילת האגדה היא מציאות או בכלל פרי דמיונה של האם."

פוסטים נוספים על תהליך עבודתה של נעמי אינה כאן, כאן וכאן.

סיכום עבודות של יוליה אגרונוב

המאיירת השנייה שאת עבודותיה אציג כאן היא יוליה אגרונוב המקסימה

יוליה אגרונוב

מאיירת ומעצבת גרפית, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצ"ו, חיפה. 

בעבודה שלה יוליה משתמשת בציפורן ובדיו. היא משלבת טכניקות שונות תוך שימוש בחומרים מגוונים, כגון רקמה בתנועה חופשית במכונת תפירה על נייר, חריטה בשקף, חיתוכי לינוליאום ועוד.

בתערוכה "מולטיפוקל" בחרה יוליה לעבוד בטכניקת דפוס בלט בשיטת ההדפסה הישירה באמצעות גילוף ועיבוד לינוליאום.בטכניקה הזו– תהליך שמתחיל מסקיצה מאוירת ועובר להדפסה ידנית– נוצרת שרשרת של פעולות, ולכן מצד אחד זה תהליך שמחייב תכנון וירידה לפרטים ומצד שני הוא מאפשר ביטוי אקספרסיבי המביא תוצאות מפתיעות ומעניינות. 

יוליה בחרה לספר את "סרט המשי האדום" דרך נקודת מבטן של האחיות של הנסיכה. לדבריה "אני מעמידה במרכז את מערכת היחסים בין שלושת האחיות ומציגה באמצעותה התבוננות אחרת בסיפור. מה שרציתי לבחון הוא האופן בו הדינמיקה ביניהן מושפעת מההתרחשויות בסיפור, ולראות ובאיזה אופן הידע האינטימי שיש לאחיות אחת על השנייה משפיע על האינטנסיביות הרגשית בקשר ביניהן."

הדפסי הלינוליאום של יוליה מהווים סדרת איורים שמתלכדת יחד לסיפור אך עומדים גם לחוד, כיצירות עצמאיות.

לפוסטים הקודמים של יוליה כאן, כאן וכאן.