את המאיירת נעמי אינה, לא יצא לי לפגוש בתחילת העבודה על התערוכה, והתכתבנו רק במיילים ודרך הפייסבוק. נעמי אינה הצטרפה אלינו, דרך המאיירת נועה ויכנסקי, ואליה הגיעה דרך מאיירת מוכשרת נוספת, אניה דרגצ'ב. כבר מהתבוננות בעבודותיה של נעמי אינה, שתוכלו לראות כאן, הבנתי שמדובר במאיירת מאוד מיוחדת, שמביאה איתה משהו אחר. וזה מה שנעמי אינה כותבת על ההתחלה שלה:
בין הדמויות שהוצעו, די מהר התחברתי לדמותה של אשת הדייג, ברגע הראשון נרתעתי מזה שהדמות מוזכרת רק בהתחלה של הסיפור ויחד עם זאת די מהר התחלתי להתחבר לרגע הנצחי בו היא שוהה.
אשתו של הדייג מופיעה רק ברגע אחד של הסיפור, הרגע בו היא נחשפת למה שבעלה עולל בלי שידע מה המחיר. היא הראשונה שמבינה כמה גבוה המחיר והוא ישירות קשור אליה והוא בתוכה.
אני מתחברת לרגע הנצחי שפניה נפלו, הרגע בו המציאות מקבלת טשטוש וכבר לא ברור מה המציאות ומה לא. ברגע הזה היא מעבירה דרכה את האפשרויות לגורלה של הילד שלה שעוד לא נולד וכאן אני מביטה על האגדה כאחת האפשרויות שהיא מדמיינת לעצמה ואולי נשאלת השאלה האם המציאות והסיפור של האגדה הוא האמיתי או רק הדמיון.
את החיבור אל הדמות מלווים אותי רגעי הדממה בהם רק הדמיון בורא את הסיפור מנקודת מבטי ומכל המשפיע מסביבי. ואם לדבר על הצלילים שאיתם צללתי אל הדמיון ויצאתי אל הדף הם הצלילים של האומנים ההודיים קישורי אמונקאר והאריפרסאד צ'וראסיה ואפשר לשמוע ולחוות אותם כשתקליקו על שמותיהם.
ההשראה הויזואלית אליה התחברתי והיא משפיעה על סגנון הדמות של האם היא קאלי, אלה הינדית ודמותה כרוכה באנרגיה אינסופית. קאלי זה שחור וגם שמה כרוך ב"כוח הזמן". בהווה דמותה נתפסת כאלת הזמן, הכוח והשינוי. לעיתים כזועמת וכאלה אפלה ואלימה והתממשותה המוקדמת ביותר כדמות של השמדה ובעלת השפעה. באמונות מסוימות תפקידה נתפס כ"מציאות הסופית".
התיאור של האלה התבסס על ויקיפדיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה