אנה ולקוביץ משתפת בהמשך עבודתה

עוד כמה מילים על יעל:

היא אמיצה, חכמה, קצת שובבה, היא חוותה דברים שלא כל בת הים בגילה חוותה. בקיצור, היא מזכירה לי את בת דודתי הקטנה האהובה, שגרה כבר שנים במנהטן. ואם את עדיין זוכרת עברית וקוראת את זה עכשיו יקירתי, אז כן, השתמשתי בפנים היפות שלך בלי לבקש רשות. אך אל דאגה, אף אחד מבני המשפחה לא זיהו אותך. אולי אני לא כזאת ציירת טובה, ואולי את לא מבקרת מספיק.

כמובן שבת דודתי היא בת ים מסוג שונה - פחות קשוחה, יותר קלילה וכמובן שלא טיפוס שהייתה מתפתה למסרקיה מזהב.

אני מציירת את יעל מגיחה מהמים וחושבת על בת דודתי. היא ואני חלקים נודדים של המשפחה. היא חלק נודד ממש: בכל זאת הגיעה עד למנהטן, ולי לקח 17 שנים להחליט לעזוב את ירושלים.

מנסה לפתור בעיה טכנית/אנטומית ולהבין איך החזה החשוף של יעל אמור להיראות כאשר החלק העליון של גופה מסתובב. מתנחמת במחשבה שאף אחד חוץ ממורתי תמי בצלאלי לא יודע, ותמי תפרגן, גם אם אני טועה. בת דודתי אגב מתלבשת צנוע, היא למדה באולפנה בבני ברק הילדה הצוענייה הזאת.

זה כבר ציור רביעי בסדרה ואני מרגישה נוח עם הסיפור והדמויות. "ג'אלם ג'אלם" מזמזמת לעצמי את ההמנון של כל הצוענים בעולם.

יעל מסתובבת אליי:"זה רגע דרמטי, אם לא שמת לב! אני הולכת לאבד את מה ששייך לי!"

פתאום נשמע סיטר של ההתחלה של Wherever I May Roam

"הולך לקרות פה משהו" אני אומרת לעצמי. תופים מצטרפים, יעל מזנקת מהמים, חצי גופה בחוץ. סיבוב מהיר, רעמה של שיער שחור עפה בסיבוב מקביל. עכשיו גם גיטרות מצטרפות בסנכרון עם פעימות הלב של הצופים (אני צופה לבד בינתיים). יעל זורקת חופן של חול בפנים של יריבה הבלונדינית בתנועה מהירה וחזקה, ומיד צוללת לתוך המים עמוקים.

And the road becomes my bride.

I have stripped of all but pride

"את לא באמת צריכה נסיך" אני ממלמלת בניסיון להרגיע. אבל היא כבר רחוק מפה...

"אוף איזה דרמטית" חושבת לעצמי. הולכת להכין קפה.