את נועה ויכנסקי המוכשרת פגשתי כמה פעמים בשנה שעברה בהזדמנויות שונות, לצערי, לא הצלחתי להגיע לתערוכה שאצרה שנה שעברה בשבוע האיור יחד עם שחר בכור החלון, בגלריית גבירול. כשדייב יעקב הציע לי לפני כמה חודשים להתחבר אליה לצורך יצירת תערוכה לשבוע האיור, התחילה ההרפתקה המשותפת שלנו יחד, מולטיפוקל. הנה מה שנועה כותבת על התחלת העבודה שלה:
אני אוספת אגדות. יש לי בקינדל את כל מקבצי האגדות של אנדרו לנג.
כשקראתי ב'הארץ' בזמנו שנמצא אוסף אגדות בווארי, מהמאה ה-19, פראי, לא ערוך, לא מצונזר, שונה מהסטנדרט, עם נשים עצמאיות וגברים סובלים ונסיכים שצריך להציל, רכשתי גם אותו בקינדל.
וכשעדי יוחליס הציעה שנחפש אגדה, הצעתי את המקבץ 'נסיכת הלפת', כי יש שם אגדות לא מוכרות.
האגדה 'סרט המשי האדום' מרגישה כמו כמה אגדות שחוברו להן יחד. יש שם כמה סיפורים. רק הסיפור של הדייג, בהתחלה, יכול להיות סיפור סגור בפני עצמו. והסיפור עם בת הים והנסיכה בסוף יכול להיות סיפור נפרד.
השפה די פשוטה, אבל דווקא זה מאפשר לצלול ויזואלית לתוך האגדה. כשעדי הציעה את האגדה וקראתי אותה שוב – ראיתי בראש את הסצינות.
אני לקחתי את דמותו של לוקאס, שמככבת ברוב האגדה.
מיהו לוקאס, ואיך הוא אמור להיות לבוש (לפחות עד שהוא מתחתן עם הנסיכה), התברר לי מקריאה חוזרת: לוקאס היה אמור להיות כומר, הוא לא הצליח להחזיק את הקהל בגלל בת הים, אז הוא נהיה עושה-חביות ויצא לדרך.
מה פירושו של "יצא לדרך"?
יש בגרמניה מסורת בת מאות שנים של שנות מסע. שוליה שסיים ללמוד מקצוע, יוצא ל-3 שנים שבהן הוא מסתובב, עובד בכלמיני מקומות, מתנסה, ובסופן חוזר לעירו. הוא יוצא עם מטבע זהב אחד, ועם מטבע זהב אחד הוא אמור לחזור, משום שהמטרה של 3 השנים הללו היא צבירת נסיון ולא התעשרות.
את שכרם הם מקבלים מדי יום, כי היום הם כאן ומחר יכולים להיות במקום אחר. לכן הם נקראים journeymen - מהמלה jour = יום.
ומכאן המלה journey – מסע.
המסורת הזו נוהגת גם בימינו, ויש לג'ורנימן בגדים אופייניים ומובחנים היטב, כך שהכל מזהים אותם כג'ורנימן ומקלים עליהם להשיג מקום לינה וטרמפים.
ג'ורנימן עונד עגיל זהב באוזן אחת. הוא אמור לשלם לכיסוי הוצאות קבורה, אם הוא מת, או כממון בשעת הדחק – ומאיר שלו (שדרכו למדתי לראשונה על המנהג הזה) מזכיר ב'פונטנלה' שג'ורנימן שסרח, רב-האומן תופס בעגיל ושולח אותו בבושת פנים קרוע-תנוך.
למעשה מאיר שלו נקב במלה שוליה – אבל אלה אינם שוליות. הם סיימו להיות שוליות, אבל עוד לא התקבלו בעירם כאומנים.
ככה נראים ג'ורנימן היום
וככה הם נראו במאה ה-19
וככה נראה לוקאס
לאחר מכן נפניתי אל הסצינות.
אלה סקיצות רף, שאיתן אני מתחילה לעבוד. זה מיועד לי ובעיקר לי, כי בד"כ אני היחידה שמבינה אותן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה