אני מציירת בשחור על גבי לבן ובשילוב בין שניהם יוצרת אפורים. האפורים נוצרים מהטקסטורות והכל מצויר עם עט או רפידוגרף ביד. מידי פעם אני תוהה, למה אני ממשיכה לעבוד באופן סיזיפי. הרי מזמן יכולתי לעבוד במחשב וליצור את השטחים השחורים על ידי לחיצה עם דלי צבע בפוטושופ על השטח אותו רוצה לצבוע ותוך רגע קצר זה מוכן.
מזמן יכולתי להכין ספריה של משטחי טקסטורות ולבחור מתוך הספרייה את מה שמתאים לי ולהציב במקום הנכון.
מזמן הייתי יכולה למנוע מעצמי את כל הטעויות בקו לא מדויק בעת העתקה על גבי שולחן אור.
יחד עם זאת ולמרות כל הפיתויים האלה אני ממשיכה לצייר עם רפידוגרפים ולפעמים בשילוב טושים בעת הצורך.
אני תוהה למה...
התשובה היא, שאני מרגישה שיש משהו מדיטטיבי בתהליך הסיזיפי הזה, תהליך ההתמודדות הוא אחר. אין לי אפשרות לתקן תוך רגע אלא האפשרויות הן למצוא פתרון ואולי לשנות משהו באיור תוך כדי העבודה, או לחזור לשולחן אור ולהתחיל הכול מהתחלה וזה לא תמיד מתאים בגלל הגודל. התהליך הסיזיפי הזה מציב אתגרים בדרך, מציב התמודדויות בלהשלים עם מה שיש, ולהתחיל לאהוב את מה שמולך כמו שזה כי זה טוב. העניין הזה שבמשטחי הטקסטורות אין שוויון בחזרתיות ובצורניות אבל נוצר יופי אחר, משהו א-סימטרי שמפיח חיים. המצאת פתרונות חדשים למצב הקיים מביאה תוצאות נפלאות ולפעמים לא צפויות ומפתיעות.
כל זה מרגיש לי כמו החיים עצמם, ובעצם אולי זו המראה של החיים שאני חיה.
ואני אמשיך לתהות ולהתבונן, להתבונן ולתהות. להרגיש כדי להבין ולהבין כדי להרגיש.
העתקה דרך השולחן אור:
סגנון קווי של בתולת הים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה